ספרון קטנטן בגודל כף יד שכתב יוסף באו, מראשוני האנימציה בארץ ישראל, בגטו קראקוב,
במחנה הריכוז פלאשוב ובמחנה של אוסקר שינדלר בברינליץ על דפים שהופקו מבדלי סיגריות שהגרמנים זרקו.
הספרון שנקרא “העולם ואני” הכיל שירים וציורים, בהם סיפר יוסף על חיים נורמלים, על עונות השנה ועל מוזיקה. בין השורות ניתן לקרוא על הגעגועים לכתמי האוכל שנשארו שעל מפת השולחן בבית…
הזוועות שעבר לא גזלו ממנו את יצירתו ואת חוש ההומור שלו. הגרמנים ניצלו את כשרונו והעסיקו אותו בתור גרפיקאי ושרטט, את הספרון החביא בתיק כלי הציור, שיוסף הכין לו תחתית כפולה. שם החביא גם צילומים של בני משפחתו ומסמכים. כשחוסל מחנה פלאשוב, התיק נלקח מיוסף.
כשהגיע למחנה של אוסקר שינדלר בצ’כוסלובקיה, שינדלר ביקש ממנו להכין עבורו עבודות גרפיקה, יוסף סיפר לו שהתיק הוחרם.
שינדלר ניגש למחסן בו הגרמנים אכסנו פריטים שנלקחו מהיהודים ומצא את התיק.
הוא נתן אותו ליוסף שפתח מייד את התחתית הכפולה ומצא שם את המכתבים שכתב לאהובתו רבקה, את הציורים והתמונות שהסתיר.
יוסף לא ידע שרבקה היא זאת שדאגה ששמו ייכנס לרשימתו של שינדלר וכך הצילה את חייו.
יוסף ורבקה נפגשו בדרך נס אחרי המלחמה, היא סיפרה לו ששיר שכתב החזיק אותה בחיים ונתן לה תקווה שעוד ייפגשו.
יוסף הקדיש לרבקה את הספרון הזה והעניק לה אותו במתנה.
